יום השבעה באוקטובר

"התחילה אזעקה של 'צבע אדום' ותוך כדי הבנו כבר שמשהו קורה.

יותם המ"פ מתקשר אלי ואומר לי תקשיב, תארגנו את הציוד שלכם, יורדים דרומה.

כל הצוות שלי היה אמור למחרת רק לסיים מסלול. התארגנו במהירות, התקדמנו עם הרכבים לש"ג

ואז בדיוק רועי נכנס.

הייתי בהלם, איך הוא הגיע כל כך מהר?

הוא תופס אותי ואומר לי: "אתם מגיעים לשם, אתה תופס את הבנאדם הראשון, שם לו יד על העורף

ואומר לו אנחנו נכנסים להילחם, אנחנו באים להילחם, אני פה לעזור!"

העברתי את זה לחיילים שלי, וזה נורא חיזק אותם, מילים כאלה ממפקד יחידה זה לא סתם, הוא בא ואומר אני סומך עליכם, אתם הראשונים.

אחרי שהגענו אמרו לנו שהיתה איזו מסיבה, לא יודעים בדיוק מה קורה, תגיעו ותבינו תוך כדי מה לעשות.

פרקנו, התחלנו להתקדם, הגענו לש"ג של היישוב, כשנכנסנו הבנו שיש מחבלים ביישוב והיינו בבלאגן.

התפרסנו, ואז אנחנו מזהים שלושה מחבלים של חמאס ואנחנו עדיין בלחץ.

ואז המ"פ שלי עולה בקשר ואומר לי "רועי כאן, תבואו"

ואני ישר אומר לחיילים שלי "רועי כאן" והם בהלם, לא מבינים איך הוא הספיק להגיע.

ראינו אותו כשהוא בדיוק הגיע, ישר כל החיילים עזבו הכל כדי להגיע אליו.

עוד כשראינו אותו באופק, אמרנו אם רועי פה אנחנו לא לבד.

הגענו לבית הראשון ואנחנו עדיין בשלב שאנחנו לא מבינים מה קורה ואין מישהו שנמצא יותר קדימה מאיתנו.

רועי אומר לי, "כנס כבר לבית, מה יש לך"

אני שואל "עכשיו?"

הוא אומר לי "עכשיו, עכשיו, תתכופף אתה עומד ליד חלון"

אני מתכופף

הוא אומר לי "תן אגרוף לחלון"

אני נותן אגרוף לחלון ושובר אותו

הוא אומר "יופי, כנס כבר פנימה" הוא הוציא אותי מההלם לגמרי.

נכנסנו אל הבית, התחילו לירות עלינו ואני שומע אותו אומר "תן כבר אש!"

אני רואה אותו מחזיר אש ראשון, כולם עוד בהלם והוא כבר משיב אש.

זורקים עלינו רימון, הוא מתכופף, בום! שומעים את הרימון מתפוצץ, וממשיכים לתת אש.

הוא נותן לי פקודות, ממש מנהל שם את כל האירוע

אומר לי "יופי, תתחיל לתת אש"

"איפה אתה מזהה? יופי"

"אתה מזהה, תן אש"

מוריד מכולם את הלחץ, נותן פקודות סדורות, הכל מסודר.

לפני שנכנסנו אמרו לנו שיש ארבעה מחבלים. בסוף הסתבר שהיו שם באזור ה- 14 מחבלים שהיו שם לפנינו, הם כבשו את היישוב קודם והיו בתוך הבתים. אנחנו היינו 20 לוחמים על ישוב שלם.

כשיש רגע של רגיעה, הוא אומר לי "אתה רואה הבית מולך? אני נותן לך אש ומחפה עליך"

אני רץ כובש את הבית ותוך כדי מדבר איתו כל הזמן רואה את העין שלו בצד שלי.

אנחנו נכנסים לבית, ממשיכים לירות עלינו. אני מקבל כדור בבטן ונשכב על הרצפה.

אני זוחל עוד פנימה, מוציא את הראש לשנייה מהחלון, ואני רואה את רועי עם תחבושת על היד מדמם ועדיין מחזיק את הנשק ונותן אש. אני לגמרי זוכר את התמונה הזאת, אני שוכב, מחזיק את עצמי, פצוע וכואב לי, ואני רואה אותו עומד, מחזיק את הנשק שלו, תחבושת על היד, כשכל היד שלו מלאה בדם והוא נותן פקודות ויורה.

אני מסתכל עליו ולא מבין מתי הוא נפצע, מתי הדבר הזה קרה.

הוא לא הפסיק לתת פקודות, לא הפסיק לתת אש ואיכשהו תוך כדי גם נפצע, חבש לעצמו את היד.

הייתי בהלם מוחלט, לא הבנתי מה קרה שם.

ואני שוכב על הרצפה מחזיק את הבטן ורואה שהוא ראשון אין אף אחד לפניו. הוא תפס את הנגביסט והקלע איתו, ואמר אתם באים איתי. ויחד איתם הוא מסתער על המחבלים שירו עלי.

כשראיתי אותו נלחם הבנתי שאם הוא רק היה נפצע באותו רגע, הוא לא היה מפסיק.

הדרך היחידה להפיל אותו ולגרום לו להפסיק להילחם, זה לא לפצוע אותו.

ראיתי שניסו, ניסו לפצוע אותו, וניסו שזה יעצור אותו, אבל הוא לא הפסיק להילחם עד הרגע האחרון".